14
מאת: חן רוזנברג
>>
פוקוס על אתלט
“מישהו
לרוץ איתו”
סיגל מולגן
מבט עילי על נעלי הריצה הזרחניות שלי מעורר בי תחושת גאווה.
אני מרימה את המבט, הישר קדימה, אל תוך נהר אנשים מנוקד ורוד. הצבע
שנבחר השנה במרתון “נייקי” של תל אביב.
כל כך הרבה אנשים. כולם רצים. אבל למה? לאן? ואיך זה שמשהו כל כך
פשוט כמו ריצה, יכול לשנות חיים?
“ככה נכנסתי בלי
להאמין, לפני
כשלוש שנים, ואני
עוד פה, רצה, גם
בלי בעלי”
“הרגשתי
שהסיפוק
מריצה מפסיק
את המצאת
התירוצים
והסיבות ללמה
אני לא יכולה”.
ב
ין האתלטים הרבים במ”ופ,
נמצאת סיגל מולגן. מנהלת
רישום ארה”ב, שהיא
במקרה גם המנהלת שלי.
סיגל, 84, תושבת כפר סבא, עובדת
בטבע 51 שנה, נשואה באושר כ 02
שנה עם 3 ילדים.
את תחילת דרכה צלחה במהירות
דרך שוק אירופה וקנדה. כיום מנהלת
את שוק ארה”ב כשבע שנים.
עכשיו, משחיידק הריצה (היחיד
שבו אנשים רוצים להדבק) נגס גם
בי, עניין אותי לגלות אצל אחרים,
מהו סוד המשיכה? איך זה התחיל
עבורם?
קורנת מריצת הבוקר, מספרת לי
סיגל שאת ההתחלה שלה בריצה,
עשתה עקב סיום עיסוק ספורטיבי
אחר.
סיגל הייתה בליגת כדור-רשת
כשלוש שנים, לאחר פציעה ביד,
נאלצה לפרוש.
בעלה, אצן מנוסה, הציע לה
להצטרף אליו אל עולם הריצה.
הרבה חששות עלו עם ההצעה, שכן,
כמו רובינו, גם סיגל חשבה שאין
סיכוי שתוכל לרוץ ובטח שתאהב
את זה.
“ככה נכנסתי בלי להאמין, לפני
כשלוש שנים, ואני עוד פה, רצה, גם
בלי בעלי” מתגאה בפניי סיגל.
“הרגשתי שהסיפוק מריצה מפסיק
את המצאת התירוצים והסיבות
ללמה אני לא יכולה”.
לפני שנתיים נפתחה קבוצת ריצה
בטבע, תחת שרביטו של המאמן
איציק מטרני, אליה הצטרפה גם
סיגל.
הריצות מתחילות מוקדם בבוקר,
פעם בשבוע ובנוסף רצה סיגל עם
בעלה או חברה טובה גם בהמשך
השבוע.
סיגל השתתפה כבר בהרבה מרוצים
Nike Night Run
של 01 ק”מ:
בתל אביב, מרוץ הוד השרון,
2010
כוכב יאיר, כפר סבא, המכבייה ואף
מרוץ “אתגרים” שהיא חוויה מרגשת
ובלתי נשכחת. במרוץ “אתגרים”
משתתפים רצים המתמודדים
עם תופעות לחץ ופוסט טראומה
ואתגרים פיזיים.
עם ההישגים והיכולת (הגיעה ל- 01
ק”מ תוך חצי שנה) סיגל הודתה
שמתחילה להרגיש ברת מזל שריצה
נכנסה לחייה, כשלא רצה מרגישה
שנורא חסר לה. היעד הבא אליו היא
מתאמנת הוא חצי מרתון: שכולל
1.12 ק”מ של אמונה בעצמך וסיפוק
ממכר.
היא נהנית בעיקר מריצה בשטחים
פתוחים עם נוף מתחלף ולא
מונוטוני, שאפשר לשקוע עם
המחשבות בירוק שמסביב ובזריחה.
היא לא מצטיידת במוזיקה, מעדיפה
להתרכז בעצמה ובקולות הטבעיים
שמסביב.
אם עדיין לא השתכנעתם או לא
גיריתי מספיק את בלוטת העצלנות
שלכם, הנה כמה סיבות למה כדאי
לרוץ על פי סיגל:
- זהו ספורט פשוט ונגיש שלא
מצריך הכנה מוקדמת ודורש רק
את עצמך
- ממלא את הנשמה
- אתה לומד הרבה דברים על
עצמך
- כלי יעיל להתמודדות עם לחץ
- בסוף הריצה משוחררים
אנדורפינים במוח - זה כמו לאכול
שוקולד רק בלי הקלוריות.
אז לאן כולם רצים בסופו של דבר?
אנשים רצים לעבר כל מה שיעשה
להם טוב ועם על הדרך גם רוכשים
חיזוק של משאבי התמודדות אישיים,
חיבור למקורות של כוח והשראה,
חיזוק מיומנויות, טכניקות לוויסות
רגשי, פיתוח דרכים להתמודדות
...אז אני
.
עם חשיבה שלילית ועוד
ממשיכה לרוץ.
Nike night run 2014
...
here I come
